אסעד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שאונתה לו ביום 19.07.2009.

גרסת התובע

לפי הנטען בתביעה, במועד הנקוב בשעה 14:00 ו/או בסמוך לכך, נסע התובע ברכב מסוג סיטרואן מ.ר. 50-471-60 (להלן: "הרכב") בדרך חזרה מאום אל פחם אל ביתו בכפר שיבלי. בעת יציאה מצומת אום אל פחם, הבחין התובע בתקר באחד הגלגלים הקדמיים של הרכב. הוא עצר את הרכב בצד הימני של הדרך עם מדרון קל על מנת להחליף את הגלגל. לצורך כך, הרים התובע את הרכב באמצעות מגבה (ג'ק) ושחרר את הברגים של הגלגל. לפתע, החליק המגבה וגרם לנפילת הגלגל על ידו השמאלית של התובע אשר נתפסה מתחת לגלגל (להלן: "התאונה").

התובע טוען, כי שני אנשים שנסעו בכביש הבחינו בפציעתו וסייעו לו לשחרר את ידו השמאלית שהייתה לכודה מתחת לגלגל.

עוד טוען התובע, כי מיד לאחר התאונה הוא המשיך בנסיעה לבית חולים "העמק" בעפולה לשם קבלת טיפול רפואי ראשוני עקב התאונה.

לטענת התובע, התאונה מושא התובענה מהווה "תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), ולכן מוטלת החובה על הנתבעת, כמבטחת של הרכב בזמנים הרלוונטיים לתאונה דנן, לפצות את התובע בגין נזקיו עקב התאונה.

גרסת הנתבעת

הנתבעת כופרת בעצם קרות אירוע התאונה, בנסיבותיה, בחבותה לפיצוי התובע, בתחולת חוק הפיצויים וכן בשיעור הנזק.

לטענתה, התובע נפגע בנסיבות השונות מן המתואר בכתב התביעה; אך גם אם יוכחו נסיבות התאונה כנטען, התאונה אינה מהווה תאונת דרכים, כפי הגדרתה בחוק הפיצויים.

הראיות

לאור כפירת הנתבעת בנסיבות התאונה ובסוגיית החבות, הוריתי על פיצול הדיון וקיימתי תחילה דיון בשאלת זו בלבד.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו, ואילו הנתבעת הזמינה את בנו של התובע, מר הייתם אסעד (להלן: "הייתם"), כעד מטעמה. בנוסף הגישה הנתבעת, טופס הפנייה מיום התאונה (נ/1), קלטת (נ/3) ותמליל של שיחה שניהל חוקר מטעמה עם הייתם (נ/2). ב"כ התובע ויתר על חקירת החוקר מטעם הנתבעת. לעומתה, צירף התובע את ההודעה שנגבתה ממנו במשטרה ביחס לתאונה דנן ביום 21.07.2009 (ת/1).

תמצית טענות הצדדים בסיכומים

בסיכומיו, טוען התובע שיש לקבל את גרסתו לעצם קרות האירוע ונסיבותיו וכי עמד בנטל ההוכחה בדבר התרחשותו כאמור. לטענתו, מסר גרסה רהוטה ומפורטת שנתמכה בשלל ראיות, כגון רישום תיאור התאונה בתיעוד הרפואי הסמוך לאירוע התאונה ובהודעת התובע במשטרה שנמסרה יומיים לאחר התאונה דנן (ת/1). עוד נטען, כי הימנעות הנתבעת מהצגת ההודעה שנגבתה מהתובע ע"י החוקר מטעמה, תומכת במסקנה שגרסת התובע הינה גרסת אמת. התובע מודה, כי נתגלו אי דיוקים קלים בעדותו, אולם לטענתו אין להם נגיעה ישירה לנסיבות התאונה ומקורם באי הבנה וטעות שאליהם נתפס בא-כוח התובע בעת קבלת תיאור התאונה, לראשונה, מפיו של התובע. באשר לעדותו של הבן הייתם, נטען כי גם אם נתגלו סתירות בעדותו, אין לייחס לסתירות אלו משקל ראייתי כלשהוא משום שהייתם לא היה עד ישיר לתאונה הנדונה, וככזה אין בעדותו כדי לתרום דבר בהקשר זה.

מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע לא השכיל להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, כי התאונה התרחשה באופן לו הוא טוען ובנסיבות המהוות תאונת דרכים, כמשמעה עפ"י חוק הפיצויים. לטענתה, עדויות התובע ובנו הייתם רוויות סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין באופן הנוטל ממהימנותן של עדויות אלו. לטענתה, אין ליתן אימון בגרסת התובע באשר לאופן קרות התאונה בהיותה עדות בעל דין יחידה, כלשון סעיף 54 לפקודת הראיות. לאור האמור, סבורה הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות.

דיון ומסקנות

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב נסיבותיו העובדתיות של האירוע וסוגיית החבות על פיו. גרסת התובע בכתב התביעה ובעדותו בביהמ"ש היא, כי הפגיעה ארעה אגב החלפת תקר בגלגל הקדמי השמאלי של הרכב. לעומתו, גרסה הנתבעת שהנזק ארע בנסיבות אחרות ואשר אין בהן להטיל עליה חבות.

אקדים את המאוחר ואומר, כי אני מעדיפה את עמדת הנתבעת, משמצאתי כי גרסת התובע מעוררת סימני שאלה של ממש, היא לא עמדה במבחן החקירה הנגדית ולא התיישבה עם ראיות אחרות סמוכות לאירוע, לרבות גרסת הבן הייתם כפי שנמסרה טרם עדותו בפניי, והכול כפי שיפורט להלן.

בסעיף 6.1 לכתב התביעה נטען, כי "מיד לאחר התאונה המשיך התובע בנסיעה למרכז רפואי העמק בעפולה ושם נבדק במיון טראומה".